נחמני ואח' נ' "טופ רהיט"-רבקה חליוה ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה בה תובע התובע החזר כספי בסך של 12,000 ₪ אותם הוא שילם לנתבעת עבור חדר שינה.

התובע טוען כי בסוף חודש פברואר 2011 הוא רכש מן הנתבעת חדר שינה הכולל "מיטה יהודית" הניתנת להפרדה ושני מזרונים, וכי הוא שילם לנתבעת 12,000 ₪, מתוכם 8,500 ₪ עבור המיטה ו- 3,500 ₪ עבור המזרונים. המיטה הותקנה בבית התובע על ידי היצרן ולאחר שבועיים, בהפרדה הראשונה שהתובע ביקש לבצע במיטה, נשבר חלק המיטה המחבר בין ראש המיטה לרגליה, בצדה השמאלי. עוד טוען התובע כי המיטה שסופקה לו איננה יציבה וכי הצד המופרד, עליו הוא ישן, זז בכל תזוזה שלו ואיננו יציב. התובע פנה לנתבעת בעניין, הנתבעת הבטיחה כי התובע יקבל שירות מהיצרן – הצד השלישי, אך זה לא הגיע ובמקומו שלחה הנתבעת את בנה, שניסה אמנם לתקן את המיטה אך ללא הצלחה, שכן גם בהפרדה הבאה שביצע התובע נשבר החלק המחבר בין ראש המיטה לרגליה, הפעם בצדה הימני של המיטה. התובע ביקש מן הנתבעת שתשיב לו את כספו ושתיקח את הסחורה שסיפקה לו, אך הנתבעת לא הסכימה ושוב ושוב אמרה לתובע שהצד השלישי יגיע לתקן את המיטה, דבר שלא נעשה. בהמשך, שוב הגיע בנה של הנתבעת והפעם חיבר את המיטה עם ברגים והניח שני דיקטים על בסיס המיטה, כך שהיא איננה ניתנת עוד להפרדה כ"מיטה יהודית". בנה של הנתבעת הבטיח שהחלק שנשבר יוחלף, אך הדבר לא נעשה. התובע דרש מן הנתבעת להחליף את המיטה במיטה חדשה באותו צבע ולקבל החזר של התוספת ששולמה עבור ההפרדה, כעבור שבועיים הביא בנה של הנתבעת מיטה חדשה, אך התובע הבחין כי היא איננה באותו צבע כמו זו שהוזמנה. התובע דרש מיטה באותו צבע או החזר של כספו, אך שוב נדחה על ידי הנתבעת. התובע פנה גם לצד השלישי וזה אמר לו שהוא התריע בפני הנתבעת ש"מיטה יהודית" ללא ארגז מצעים איננה יציבה, אך הנתבעת אמרה לו שיבצע כך את ההזמנה.

הנתבעת טוענת כי השירות עבור המיטה אמור להינתן לתובע על ידי הצד השלישי, שהינו היצרן של המיטה שלו שילם התובע עבור הובלה והתקנה. בתלונתו הראשונה של התובע נשלח אליו נציג של הצד השלישי, אך לאחר מכן הצד השלישי לא רצה לתת את השירות ולא נתן מענה ולכן הנתבעת שלחה את בנה על מנת לנתק את ההפרדה היהודית. לאחר מספר חודשים שוב התלונן התובע ו"מרוב איומים בטלפון" הנתבעת הזמינה לו מיטה חדשה, כאשר הצבע לא יכול להיות 100% אותו הדבר, התובע לא הסכים לקבל את המיטה החלופית וביקש להחליף את כל חדר השינה כולל המזרונים עליהם ישן כבר שנה ללא תלונה. הנתבעת טוענת כי השירות חייב להינתן על ידי היצרן – הצד השלישי וכי התובע הוא ששבר את אותו חלק במיטה.

מנהל הצד השלישי - בני אוסלו, התייצב לדיון לאחר שהוזמן כעד על ידי הנתבעת, כשלטענתו הוא לא קיבל את ההודעה לצד שלישי. יחד עם זאת, הוא ביקש לקיים את הדיון, לפטור אותו מהגשת כתב הגנה ולשמוע את הגנתו במסגרת עדותו. בעדותו הוא טען, כי התובע קיבל את המוצר שהזמין, כאשר לגבי המיטה החלופית הצד השלישי לא ידע שהיא מיועדת לתובע, שכן הנתבעת לא ציינה זאת בפניו. הצד השלישי טוען כי המיטה הותקנה לשביעות רצונו של התובע וכי הוא איננו יודע מה קרה לאחר ההתקנה. עוד הוא אישר כי הוא נותן אחריות לאחר ההתקנה, אך נציגיו בדקו את המיטה "ואמרנו שהמיטה בסדר ובזה סגרנו את השירות."

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות שהציגו התובעים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל וכי דין ההודעה לצד שלישי להתקבל באופן חלקי. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

אין חולק כי התובעים הזמינו מן הנתבעת חדר שינה הכולל "מיטה יהודית", משמע - מיטה זוגית הניתנת להפרדה לשתי מיטות יחיד, כולל שני מזרונים, ועל כך שילמו לנתבעת 12,000 ש"ח.

התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם והוכיחו, במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי המיטה שסיפקה להם הנתבעת, ואשר יוצרה והותקנה על ידי הצד השלישי, לא הייתה תקינה ולא מילאה אחר ייעודה לשמש כ"מיטה יהודית". עדות התובע ולפיה המיטה בנויה כך שכאשר בוצעה בה ההפרדה, הדבר גרם פעם אחר פעם לשבירת אותו חלק מחבר, לא נסתרה, ובעניין זה התובע גם הגיש לבית המשפט אסופת תמונות מהן עולה אותו פגם במיטה, אשר הפרדתה גורמת לשבירת אותו חלק מחבר.

זאת ועוד, עדותו של התובע ולפיה המיטה הייתה לא יציבה הייתה עדות מהימנה שלא נסתרה והיא אף קיבלה אישור מעדות הצד השלישי, אשר אישר כי מיטת הפרדה יהודית ללא ארגז מצעים היא מיטה שאיננה יציבה (עמ' 5 שורות 21-22 לפרוטוקול). הצד השלישי אמנם טען כי בזמן שהמיטה הוזמנה ממנו, הוא אמר לנתבעת כי מיטה יהודית ללא ארגז מצעים לא תהיה יציבה, אך הוא בכל זאת בחר לייצר לספק ולהתקין מיטה כזו אצל התובע ומכאן אחריותו.

התובע הוכיח, אפוא, כי המיטה שנמכרה לו על ידי הנתבעת ויוצרה והותקנה על ידי הצד השלישי, לא הייתה תקינה ולא מילאה אחר ייעודה כמיטת הפרדה. התיקון שבוצע על ידי בנה של התובעת לא פתר בעיה זו.

זאת ועוד, עדות התובע ולפיה המיטה החלופית שהסכים לקבל מן הנתבעת, הייתה בצבע שונה מזה שהוזמן על ידו מלכתחילה ועל כן לא הסכים לקבלה, גם היא לא נסתרה ונתתי בה אמון. הדבר מתיישב גם עם הגיונם של דברים, שכן אילו מלכתחילה התובע היה מעוניין רק בהחזר כספי, הוא לא היה מסכים לקבל מיטה חלופית (כפי שגם בדיון הוא הסכים), ועל כן האפשרות שהוא סרב לקבל את אותה מיטה חלופית רק בשל אי התאמתה מבחינת הצבע, הינה אפשרות בהחלט מסתברת.

מהעדויות שנשמעו בפני עלה עוד, כי עקב סכסוך שהתגלע בין הנתבעת לבין הצד השלישי, סרב הצד השלישי לתת לתובע את השירות המגיע לו ולתקן את הליקויים במיטה. כך העיד הצד השלישי, באופן מפורש שאיננו משתמע לשתי פנים, בעמ' 5 שורות 15-17 לפרוטוקול:

"ש: החלטת שאתה לא רוצה לתת שירות בגלל כל מה שקרה ביניכם לגבי המיטה השנייה ומאותו רגע התנערת מאיתנו מהסיבה שהסתכסכת איתה

ת: זה נכון".

המסקנה העולה מהאמור לעיל הינה זו:

הנתבעת מכרה לתובע מוצר שאיננו ממלא אחר ייעודו כ"מיטה יהודית" ואיננו תקין, ובכך היא אף הפרה את ההסכם עמו. בנסיבות אלה, זכאי התובע לבטל את ההסכם ולקבל בחזרה את כספו, תוך שישיב לנתבעת את המוצרים שרכש ממנה באותה עסקה. בעניין זה סבורני כי אין לבצע הפרדה בין המיטה לבין המזרונים, שכן המזרונים מותאמים למיטה ונרכשו כחלק מאותה עסקה כחדר שינה כולל.

בנוסף לכך, הוכח כי גם לצד השלישי אחריות למוצר הפגום שנמכר לתובע, וזאת כיצרן וכמתקין של חדר השינה בבית התובע. כן הוכח כי בשל סכסוך עם הנתבעת, בחר הצד השלישי שלא לעמוד במחויבותו כלפיה וכלפי התובע כרוכש המוצר והוא התנער מן התובע.

על רקע העדויות שנשמעו בפני באשר לאופן התנהלות הנתבעת מול הצד השלישי, סבורני כי ביחסים שבין הנתבעת לבין הצד השלישי, יש לחלק את האחריות בין השניים באופן שווה וכי עליו לשפותה במחצית מן הסכום שייפסק לטובת התובע.

על יסוד האמור לעיל, הריני פוסקת בזאת כדלקמן:

1.התביעה מתקבלת. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,000 ₪ בתוספת אגרת בית משפט בסך של 120 ש"ח והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (5.3.12) ועד היום.